גז"ד לקבלן בניין שהורשע בעבירות מס

רקע וטיעוני הצדדים

1.         הנאשם, אשר היה במועדים הרלוונטיים קבלן לעבודות בניין, הורשע במסגרת הסדר טיעון, לאחר שהודה בביצוע עבירות של ניהול פנקסי חשבונות כוזבים, שימוש במרמה ואי הגשת דו"חות במועד והכל בהתאם לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה").

2.         הרשעת הנאשם באה לאחר שהודה כי בשנים 2006-2007 ביצע, ביחד עם שותף, עבודות בהיקף של 376,674 ש"ח (לא כולל מע"מ), וכנגד התמורה, שחולקה בינו ובין השותף, מסר חשבוניות פיקטיביות (בחלקן ביחד עם השותף), במטרה להתחמק מתשלום מס הכנסה.

עוד הודה כי בין השנים 2006-2008 לא הגיש כנדרש דו"חות לרשויות המס, וזאת ללא סיבה מספקת.

3.         בפתח טיעוניה לעונש הדגישה ב"כ המאשימה את החומרה העולה ממעשיו של הנאשם - את התמשכותן, את הנזק הרב שנגרם מהן לקופת המדינה, ואת העובדה כי בסופו של יום ולמרות הסדר שהושג עימו, לא הסיר את המחדלים. על כך הוסיפה מחומרתן של עבירות המס באשר הן, את עובדת היותן "מכת מדינה", ואת הפגיעה הקשה הנובעת מהם, הן משום שליחת היד אל הקופה הציבורית והן בשל המשאבים העצומים הנדרשים לצורך חשיפתם. עוד ציינה כי לנאשם הרשעה קודמת בעבירות נגד עובדי ציבור.

בהתאם ובשים לב לגישת הפסיקה לפיה בעבירות כגון דא יש להעדיף את הפן ההרתעתי על האינטרס האישי, ביקשה להחמיר בעונשו של הנאשם, ולהטיל עליו עונש מאסר בפועל, אשר ירתיע אותו מלבצע עבירות דומות, מאסר מותנה ארוך וקנס כספי כבד.

4.         מנגד טען ב"כ הנאשם כי העונש הראוי בנסיבות הוא עונש של מאסר בפועל אשר ירוצה בעבודות שירות. כך בשל כלל נסיבותיו של הנאשם, המצדיקות שלא למצות עימו את הדין לחומרא, והיות שבידוע הענישה היא לעולם אינדיבידואלית. בעניין זה ביקש להביא בחשבון את הודאתו בהזדמנות הראשונה והחיסכון בזמן שיפוטי; את העובדה כי מדובר בעבירות ישנות אשר כתב האישום בגינן הוגש רק בשנת 2010; את עובדת היותו המפרנס היחיד במשפחה בת 8 נפשות; ואת מצבן הרפואי של אשתו ושל אמו, הנסמכת אף היא על שולחנו. עוד ביקש לשקול לטובתו את ההסרה החלקית של המחדלים שבאה לידי ביטוי בהגשת הדו"חות, ואת העובדה כי לא הצליח להגיע להסדר תשלום החוב הנובע מדו"חות אלו. בסיום הפנה לפסיקה דומה ואף חמורה יותר, בה הסתפקו בתי המשפט בהטלת עבודות שירות, ושב וביקש שלא למצות את הדין עם הנאשם.

דיון ומסקנות

5.         החומרה הנודעת לעבריינות הכלכלית נעוצה בפגיעה הקשה הנובעת ממנה לכלל הציבור ובתוצאות הקשות הנגרמות בגינה למשק, לכלכלה ולחברה (ראו ע"פ (מחוזי-חיפה) 3099/08 מדינת ישראל נ' כהן, ניתן ביום 17/4/08, פורסם ב"נבו"; ע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 211; ורע"פ 512/04 אבו עבייד נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2), 209).

6.         חומרה מיוחדת נודעת לעבירות של ניכוי מס תשומות בהסתמך על חשבוניות מס כוזבות, בעיקר בשל הפער הרב בין קלות ביצוען ובין הקושי בחשיפתן, כמו גם בשל הנזק הקשה שהן גורמות. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בע"פ (מחוזי-ת"א) 71815/07 שגב חברה לעבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 12/3/08, פורסם ב"נבו":

"הפצת חשבוניות פיקטיביות היא עבירה קלה לביצוע, קשה לגילוי, והנזק שלצידה אינו טעון הבהרה. הזדמן לנו לומר בעבר, כי בגדר עבירות המס עבירה זו היא בבחינת "אבי אבות הטומאה" ואין לנו אלא לחזור על הדברים. מהמקום בו אנו יושבים, נראה כאילו מדובר ב"ספורט לאומי" שבו "כל המרבה הרי זה משובח" שהרי, לכאורה, איש מלבד קופת המדינה אינו ניזוק.

אנו רואים להבהיר, כי פרט לנזק הישיר שעניינו עצם גריעת סכומי המס מאוצר מדינת ישראל, יש גם נזקים עקיפים שחשיבותם לא פחותה. החשבוניות הפיקטיביות פוגעות בכל ציבור משלמי המס הישרים, ובכך יוצרות  דמורליזציה בקרב הציבור כולו."

7.         כפועל יוצא נקבע גם הצורך בענישה מרתיעה, וראו הדברים שנאמרו בע"פ (מחוזי-ירושלים) 4328/09 מדינת ישראל נ' שוויקי, ניתן ביום 15/7/09, פורסם ב"נבו":

"העבירות שביצעו הנאשמים הן חמורות. מדובר בעבירות שבוצעו בתחכום, בעורמה, לאורך זמן ובהיקף כספי ניכר. מעשי העבירה קלים לביצוע אך קשים לגילוי ומצריכים התחקות מורכבת אחר מבצעיהם. אך מובן הוא כי אין בידי הרשויות לבדוק כל חשבונית וחשבונית ולוודא כי איננה פיקטיבית והדרך היחידה להתגבר על התופעה ולנסות להדבירה, היא באמצעות ענישה ממשית וחמורה של מאסר מאחורי סורג ובריח." (ההדגשה אינה במקור).

וגם:

"ההחמרה בענישה על עבירות מס נועדה בראש ובראשונה לשמש כאמצעי הרתעתי כלפי כולי עלמא מפני ביצוע עבירות אלו בעתיד. כמו-כן, מטרתה לבטא את הגמול ההולם על הנזק הרב שמסיבות העבירות האמורות לקופת הציבור." (דברי כב' השופט ס' ג'ובראן ברע"פ 254/06 קעדאן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 20/6/06, פורסם ב"נבו").

8.         לחובת הנאשם שבנדון עומדת חומרת העבירות, התמשכותן והיקפן. לא רק זאת אלא שמאז ביצוע העבירות ועד עצם היום הזה, לא הוסרו המחדלים נשוא כתב האישום המתוקן, וזאת למרות שהושג הסדר, אלא שהנאשם לא עמד בו. היות שהסרת המחדלים שקולה, בין היתר, ללקיחת אחריות ולהבעת חרטה (ראו והשוו ע"פ 2407/05 מן נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3), 245), הרי שאי הסרתם אינה יכולה אלא להיזקף לחובתו.

עוד יש לזקוף לחובתו כי בעברו הרשעה קודמת בעבירות של תקיפת שוטר והעלבת עובד ציבור.

9.         יחד עם האמור, והיות שהענישה אכן לעולם נגזרת על פי מידתו של הנאשם האינדיבידואלי, (ע"פ 291/81, פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 438, 442, וגם ע"פ 7951/05 מדינת ישראל נ' פלוני, תק-על 2007(1), 1636), יש להביא בחשבון גם את הנסיבות הספציפיות נשוא התיק שבנדון.

10.        במקרה דנן יש להביא בחשבון את העובדה כי מדובר בעבירות ישנות, וכי לשיהוי שבין מועד ביצוע העבירות (האחרונה בשנת 2008) ועד למועד הגשת כתב האישום (במחצית שנת 2010), לא ניתן כל הסבר מניח הדעת.